לימודי התופים שלי
לימודי התופים שלי החלו בגיל 9 אצל ארהל'ה קמינסקי, אותו מתופף שראיתי בטלוויזיה בגיל 3 וביקשתי ללמוד אצלו. ארהל´ה דאג לעשות בחינת התרשמות לפני קבלת התלמיד ללימודים ולאחר מכן הוא הרכיב את הקבוצות אותן הוא לימד לפי קבוצות למתחילים וקבוצות למתקדמים, הכל בהתאם לרמת התלמיד והתקדמותו.
ארהלה היה הבסיס לנגינה שלי בתופים. הוא הכיר לי את התופים יותר מקרוב ולעומק וגרם לי להתאהב בהם כל יום מחדש. הוא הקנה לי ידע רב בקריאת תווים, בלימוד טכניקות נגינה שונות, בהכרת הסגנונות השונים בנגינה כגון: גאז ,רוק, פיוזן, מוסיקה לטינית , מוסיקה שחורה ונגינה בכלי הקשה שונים הנקראים פרקאשיין (קונגסים, בונגוסים, פעמונים ועוד שמאוחר יותר למדתי את הנושא יותר לעומק אצל המתופף והפרקאשיניסט אורן בלבן במשך כשנתיים). ארהלה הטביע בי את החשיבות הרבה בנגינה עם מטרונום (מכשיר השומר על הקצב- tempo, על פי המהירות שאנו קובעים לו. למתופף, המטרונום חייב להיות דיגיטאלי כדי שהוא יוכל לחברו למערכת הגברה ולשמוע אותו היטב).
אנחנו המתופפים, הבסיס העיקרי לקצב בלהקה ועל כן מוטלת עלינו אחריות רבה. למתופף שלא שומר על קצב, ולא משנה עד כמה הוא טוב מבחינת יכולת טכנית על הכלי, אין מה לחפש בלהקה מקצועית או בהפקה מקצועית. על כן המטרונום הוא אחד הדברים הראשונים, הבסיסיים והחשובים שאני מנסה להעביר למודעות התלמיד. המטרונום בסופו של דבר, אחרי שמתרגלים לעבוד איתו, הופך להיות החבר הכי טוב של המתופף. בינתיים בתקופת הצבא אחרי 7 שנים אצל ארהלה קמינסקי , שלבסוף מכיתה שלמה של חמישה תלמידים נשארתי רק אני לבד, המשכתי את לימודיי אצל אורי בלק.
אורי היה באותה תקופה המתופף של “טאטו”, “החברים של נאטשה” ולאחר מכן של “כרמלה גרוס ואגנר”. גם את אורי הכרתי במקרה, הכל דרך חברתי ללהקה “תחנה סופית” שהכירה אותו וסיפרה לו עליי.
כשאורי שמע עלי, כמו כולם הוא הסתקרן לראות בחורה מתופפת ואמר לה שתארגן לנו פגישה…
לאחר כשבוע נפגשנו, אורי התרשם ואפילו הסכים לעשות משהו שהוא בדרך כלל לא עושה וזה ללמד. אורי עבורי היה שינויי רציני בנגינה בתופים, בגישה ובהתייחסות לתופים בכלל. הראייה שלו נורא הזכירה לי את המתופפים של חו”ל שעליהם גדלתי, אליהם התחברתי ומהם שאבתי המון מהידע שלי ומההתייחסות לכלי. נהגתי ללמוד מקסטות הווידאו של אותם מתופפים.
הייתי יושבת מול קסטות הווידאו של Dave Weckel, Manu Katche (ניגן עם סטינג), Terry Bozzio (Zapa), Stewart Copeland (Police) וצופה בתרגילים ובנגינה שלהם ואחר כך ניגשת למערכת שלי ומיישמת את הדברים. הגישה שלי לנגינה על ה-H.H מושפעת רבות משמיעת נגינתם של Stewart Copeland ו- Dave Weckel שנתנו ביטויי רב לנגינה על ה-H.H במערכת וההתייחסות ל-H.H שונה מההתייחסות שבדרך כלל נהוג לתת. אורי הטביע בי את הסגנונות הנוספים כגון: פיוזן פאנק, רוק שהיו טבועים בי אבל לא מספיק. היינו נפגשים וכל שיעור היה עולם שלם עבורי. אורי לא היה מלמד כמו בספרים, הוא לימד בצורה שונה.
הוא לא לימד לפי תווים אלא עבדנו יותר על הכיוון של ביצוע והדגשת הדברים. עבדנו תוך הסתכלות על המערכת מזווית שונה. לא מזווית של כלי נגינה שצריך “לדפוק” עליו אלא כלי שצריך להוציא ממנו את המיטב עם הרבה רגש ודינמיקה. כלי שאפשר לנגן איתו מנגינות ולא רק קצב ומקצבים. עם אורי שיפרתי את הדברים שצברתי במשך השנים וכמו שאומרים עשינו יחד עבודת קוסמטיקה לנגינה שלי, שהיתה מעט שונה, עד שפגשתי את אורי. אורי לא עמד עם סטופר של שעה, היינו נגררים בזמן, פשוט נהנים מכל דקה. אורי מבחינתי היה השינוי שלי והמון תודה אני חייבת לו.
לקראת השחרור שלחתי טפסים לבית ספר למוסיקה בהוליווד P.I.T שהתכוונתי לטוס ולהמשיך ללמוד בו. קיבלתי את טפסי הבחינה, מילאתי אותם ושלחתי בחזרה והייתי מוכנה לאחר השחרור לארוז חפצים ולנסוע להמשך הלימודים. מאחר ואני טיפוס שחולם חלומות ומתכוונת להגשימם וכל פעם אני עושה V ליד כל חלום שמתגשם, היה לי חלום שנורא רציתי להגשים והוא לנגן עם Prince. לפרינס היתה מתופפת Shila E., והחלום היה להחליף אותה ולו רק לשיר אחד. ובשביל להתקרב לשם צריך לנסוע לכיוון ועל כן החלטתי לנסות את מזלי מעבר לים.
כמובן, שעם התחברות למכשפות, החלום לנסוע לחו”ל ולהמשיך ללמוד נידחה ועל כן המשכתי את לימודי המוסיקה בביה”ס “רימון”. שם נפגשתי עם עוד שני מתופפים שלימדו אותי והם רוני הולן וגיל לדין. עוד טעימה מצורות לימוד שונות ונגינה אחרת מזו שאני מכירה.
בסוף שנת 1998- בתקופת העבודה עם להקת “ונוס” התחלתי ללמוד פיתוח קול אצל המורה דלית כהנא. הכל החל בעקבות תופעת הצרידות שהיתה תוקפת אותי מיד אחרי כל הופעה והדבר היווה בעיה במקרים בהם היתה לנו הופעה גם למחרת. ואז החלטתי לקחת גם את נושא השירה ברצינות וללמוד כיצד להפיק את הקול בצורה הנכונה וע”י כך למנוע את הצטרדות הקול. אצל דלית למדתי שנתיים.
חוץ משעורי פיתוח הקול, החלטתי ללמוד גיטרה בצורה רצינית יותר. לתיאוריה ואקורדים היה לי רקע קודם מלימודי בעבר, אך רציתי להעמיק בנושא הסולואים. וכשמדובר בגיטרה חשמלית הגיטריסט הראשון שעלה לי לראש היה כמובן ארז נץ (אח של יפעת). אצל ארז למדתי כשנה וחצי ופיתחתי מאוד את המיומנות על הכלי ואת הטכניקה עליו. מאחר ואת הלחנים שלי אני כותבת על פסנתר או על גיטרה היה לי חשוב להרחיב את הידע ועל כן באה ההחלטה ללמוד ברצינות יותר את הכלי.
אפשר לומר שאת הדחיפה הגדולה בללכת ולהתחיל ללמוד קיבלתי כשענבל נהרגה כשהרגשתי צורך עז ללמוד את הכלי יותר לעומק ולהחזיק גיטרה ביד.
אחד הדברים החשובים הוא ללמוד כמה שיותר על מנת להרחיב את הידע המוסיקאלי. זה לא מספיק להיות רק נגן טוב חשוב להיות גם מוסיקאי ובשביל זה צריך להשקיע בלימודים ובתרגול יומיומי.
חשוב להיחשף לצורות נגינה שונות, לסאונדים חדשים, לרכוש ידע ממתופפים שונים ע”י האזנה, צפייה ולמידה מהם וככל שיש בידנו מידע רב יותר, כך נהיה לנגנים ולמוסיקאים טובים יותר.